<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילת מנחה וערבית</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אשתכח בפסקא הקורא ק"ש ומתפלל קודם צ"הכ אם נתכון לכך לא יצא ויחזור ויקרא ק"ש ויתפלל, לא נתכון לכך וטעה והתפלל אל יחזור, אבל ודאי קורא ק"ש, והא דרב דמתפלל של שבת בע"ש (כ"ז:), מ"מ ק"ש קרא בצ"הכ, דחכמים לא פליגי אר"א אלא בסוף זמן ק"ש, אבל בתחלת זמן משעת צ"הכ ל"פ.
<h2>דף ד:</h2>
אע"פי שקרא ק"ש ערבית מצוה לקרותה על מטתו והיינו פרשה ראשונה. ות"ח אין צריך ואפ"ה בעי למימר חד פסוקא דרחמי דשמירה כגון בידך אפקיד רוחי וגו'. ואיכא מאן דנהיג למימר הני פסוקי ברוך ה' לעולם ולא חתים. ובסדור רב עמרם כ' אומר ברוך ה' לעולם וגו' ה' שומרך ה' צלך וגו' יברכך ה' וכל הני קראי דאדכרו בפרק ידיעות. מיהו כ"ע צריכין לברוכי ברכת המפיל חבלי שינה.
<h2>דף ה:</h2>
מטתו של אדם תהא נתונה בין צפון לדרום כדי שיהיו בניו זכרי' ואין אשתו מפלת. כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הווין לו ב' זכרים שנ' והתקדשתם וגו' וסמיך אשה כ"ת וילדה זכר. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים הגונים ישא אשה הוגנת ויקדש עצמו בשעת תשמיש. שאלו את אימה שלום אשתו של ר"א (נדרים כ') למה בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר, כלומר אינו משמש, לא בתחלת ולא בסוף לילה אלא באמצע לילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד. והמשהין עצמן על הבטן כדי שיזרעו נשיהן תחלה (נדה ל"א) קב"ה נותן להם בשכרן ב' זכרים שנ' נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. ויהי נזהר שלא לשמש לא לאור היום ולא לאור הנר ולא ערום.
<h2>דף ו:</h2>
אמר ר"ה לעולם יהא זהיר בתפלת מנחה שאליהו לא נענה אלא במנחה שנ' ויהי בעלות המנחה ויגש ויאמר ענני, רי"א אף בתפלת ערבית שנ' תכון תפלתי קטרת וגו' מנחת ערב, רנ"בי אמר אף בתפלת שחרית שנ' בקר אערך לך ואצפה. ול"פ אהדדי חד מזהר אמנחה, דדרך ב"א לצאת מביתם ולעסוק כל היום במ"ומ ושוכח מנחה...
<h2>דף י:</h2>
אסור לאדם שיטעם כלום קודם שיתפלל ודוקא אחר שעלה ע"הש דזמן תפלה הוא אבל קודם שעלה טועם.
<h2>דף יג.</h2>
וכ' עוד אע"ג דבאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפסוק א' דק"ש אינו פוסק מ' הכבוד דמקבל עליו עמ"ש ובירושלמי (פ"ב דברכות) עד כדון באמצע פרשה, באמצע פסוק יונה מדמי, ר' ירמי' משתעי. רב הונא ודברת בם מכאן רשות לדבר בם.
<h2>דף יג:</h2>
אר"י משמי' דרב אמר שמע ישראל ה"א ה' אחד ונאנס בשינה יצא, וכ"ש אונס אחר, מאן דמפרש הא בק"ש שעל המטה טועה דרשות היא אלא בק"ש דחובה אמרי, ואמר ר"נ לדרי עבדי' בפסוק א' צערן אם אני קורא כמתנמנם כדי שאכוון אבל מכאן ואילך אף שקורא מתנמנם יצא כ"פ רב האי, וכה"ג אמר נאנס בשינה שמתנמנם בשאר הפסוקי', ויש אומרין שחוזר לאחר שינתו וגומר עד שלא עלה ע"הש, ופרוש א' עקר כמ"ש דפסוק א' לבד בעי כונה. ויש מי שאומר פסוק א' לבד דאורייתא ומייתי ראי' מק"ש.
ופרקדן לא יקרא ק"ש פרש רב האי שוכב ע"ג ופניו למעלה ואינו מוטה על צדו בלא"ה אסור לשכוב ולק"ש אפי' מוטה לא דדרך זלזול הוא, ובעל בשר שלא יכול לישב אלא בסמיכה כה"ג שרי לקרות אם מוטה. ואני שמעתי מרבותי פרקדן השוכב על פניו ומשום דרך תשמיש נגעי בי' ואם מוטה שרי אבל לק"ש אף כה"ג אסור.
<h2>דף יד:</h2>
כ' רב האי יחיד בין דמצלי לחוד או בצבור מסיים אני ה' אלק' אמת ושתיק, וש"צ שמשלים ק"ש וחוזר ואומר אני ה' אלק' אינו מנהג יפה ומנהגנו שש"ץ אומר ק"ש בקול נמוך עד אשר הוצאתי אתכם מ"מ בין עומד בין יושב, אח"כ עומד על רגליו ואומר בקול להיות לכם לא' א"ה אלק' אמת ונקי"ט דיא"שיה ומסיים הברכה.
<h2>דף יח.</h2>
חולה שכבד עליו חליו הוא ומשמשיו פטורין מן התפלה גמרינן מסוכה, (סוכה כ"ה) אבל מצטער הוא פטור ומשמשיו חייבין. והמשמר המת אעפ"י שאינו מתו או מתו אע"פי שאינו משמרו פטור מן הק"ש ומן התפלה ומשמרו חוץ לד"א קורא דמת תופס ד"א לק"ש, וכ' עוד קבר אדם חשוב שרי למקרב גבי' ולהלוכי תוך ד"א ולית בי' משום לועג לרש.
<h2>דף כא.</h2>
ונשאל עוד רב האי צבור שאחרו ת' המנחה בע"ש עם דמדומי חמה ודחקתן העת, יש אומרין שמתפללין י"ח כדינן כי לא תקנו ז' ברכות אלא משום טורח להתפלל י"ח והאי כיון דעראי הוא לא איכפת לן אי משלים י"ח בשבת. וי"א שאומר ג' ראשונות ופוסק, וי"א שומע ת' וג' ראשונות ואחרונו' וי"א שפוסק באיזה ברכה שמרגיש שבא השמש. והשיב מתחלה בא שמש עד עונת ערבית רווח לומר י"ח ברכות ואם בא השמש משלים הכין מנהגא אי דחיקא שעתא ואין נופלים ע"פ. ואנו נוהגים אם אפשר לגמור גומרין, ואם א"א דחלה שבת או י"ט אין לך שעת הדחק גדול מזה ומתפללין הביננו וכל זה בהכנסת שבוי"ט דאיכא תפלות משונות אבל בחול גומר אפי' בלילה.
<h2>דף כו.</h2>
נשאל רב שרירא ורב האי ז"ל צבור דמעכבא ת' המנחה עד רמשא אי מצלי בלחש מהו שיוציאם ש"ץ תשובה אין בנו כח לפטור צבור בת' ש"ץ, והמנהג בישיבה שממהרין היחידים להתפלל, והש"ץ יורד ואומר אבות גבורות וקדושה וחותך. ורב צמח כ' מנהג אצלנו החזנים בעשויו"ט מתפללין אבות וגבורות ואח"כ אומרי' גדלך תקדש בנו בא"י האל הקדוש, דעת וחכמה למדנו חונן הדעת, הדור אצלך תשיבנו הרוצה בתשובה וכן שאר הברכות, וחזנים הראשוני' קבלו ממר רב יהודאי והוא מרבו עד רבו.
כדמסיים ת' מנחה נופלין ע"פ ואח"כ אומרין ואנחנו וקדיש, ושוהין עד צאת הכוכבים דזמן ק"ש של ערבית משיצאו ג' כוכבים בינונים ואומר הש"ץ והוא רחום, דכיון דאיכא שהות בין ת' מנחה לק"ש מוסיפין הני פסוקי למימר עליהו ברכו, דברכו בצפרא לא צריך לאסופי פסוקי דאמרו פסוקי דזמרא. ותקנו פסוקי' אלו לפי שת' שחרית ומנחה כנגד תמידין שמכפרין אבל ערבית אין קרבן לכך נאמר והוא רחום יכפר. ועוד שנהגו מקדם ללקות ארבעים קודם ערבית לכפר עונות היום ובוהוא רחום י"ג תיבות כנגד מספר ל"ט הכאות שמשלשין שליש מלפניו וב' שלישים מלאחריו ולהכי יש שאומרין אותו ג"פ, ובשוי"ט שאין מלקות אין אומרין, וכן אמרו בשתי ישיבות כיון שקדש היום אסור לומר והוא רחום ושומר עמו ישראל, דבשאר ערבית תקינו והוא רחום שהיא שעת הדין לחייבי גיהנם, ובשבת ויו"ט אין דין, ואמר רבא משל לרועה כשצאן במדבר בין הזאבים מתפלל על שמירתם, וכשצאן בעיר אינו מתפלל על שמירתם, בחול שרים ממונים על העולם, צ"ל שומר ע"י, דכמה מקטרגים לישראל בכל יום, כיון שנכנס שבת כולם זזים ונשגב ה' לבדו והצאן נשמרים תחת סוכת שלם כמ"ש הפורס סוכת שלו' וכו'.
טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, לא התפלל שחרית, יתפלל מנחה שתים, לא התפלל מנחה יתפלל ערבית שתים, ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו, ודוקא בדשכח, אבל במזיד עליו נ' מעות לא יוכל לתקן וגו'. טעה ולא התפלל מנחה ע"ש מתפלל ערבית שתים של שבת, וכן טעה ולא התפלל מנחה שבת מתפלל מ"ש שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשני', שניה עלתה לו למ"ש, ראשונה לא עלתה לו, דמבעי' לאקדומי תפלת חובה בשעתה ברישא, וכיון דאבדיל בשניה ולא בקמייתא גלי דבתרייתא לחובת מ"ש, ובעי למהדר צלותא אחריתא כדי לאקדומי חובת שעתי' ברישא. ואי אבדיל בתרוייהו אע"ג דלא אבעי' למעבד הכי לא מחייב לאהדורי, אי נמי לא אבדיל חדא מיניהו לא מהדרינן לי' דתני' טעה ולא אמר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין מפני שיוכל לאמרו על הכוס. כ"כ רב האי כיון דלא אסיק מתיובתא. ואיכא למידק למה חוזר ומתפלל י"ח לתשלומין אי אבדיל בשני' ולא בראשונה, הא כבר התפלל תפלה זו בלא הבדלה בראשונה ולא מוסיף השתא מידי, ה"ט כיון דלאו שפיר עביד שהתפלל תשלומין קודם חובה הוי כאלו לא התפלל עדיין לתשלומין. וה"ה אם שכח במנחה דר"ח יעלה ויבא, מתפלל בערבית יום ב' דחודש שתים, והשני' לתשלומין, אע"ג דאין יכול להוסיף בה יעלה ויבא, ולא מוסיף מידי על תפלתו ששכח בה יעלה ויבא, מ"מ כיון שאמרו לא יי"ח מי שלא הזכיר בר"ח י"וי, הוי כאלו לא התפלל כלל. וה"ה אם התפלל למנחה שבת תפלת י"ח ולא הזכיר שבת, מתפלל ערבית שתים, אע"ג שבתשלומין נמי אינו מזכיר שבת, דתפלת י"ח שהתפלל בשבת כאלו לא התפלל דמי.
טעה ולא התפלל מוסף ועבר יומו חזי לן דלית לי' תקנתא, דמוסף נגד קרבן מיוחד ליומו ולא דמי לתפלת י"ח שאמרו הלואי ויתפלל כל היום. שכח ולא התפלל שחרית ולא נזכר עד זמן ערבית אמרו רבותא דלית לי' תקנתא דוקא בזמן תפלה הסמוכה עבידו רבנן תקנתא.
<h2>דף כו:</h2>
זמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה, ומנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה, ואמרינן בפסחים בחל ע"פ בשבת נשחט התמיד בשש ומחצה וקרב בז' ומחצה, דמוקמינן לה אדינא. פלג המנחה מגיע עד רביעית שעה קודם לשעה י"ב, ולר' יהודה לא מתפלל מנחה אח"כ ולרבנן עד הערב, וכיון דלא אתמר הלכתא דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ומאן דעביד כר' יהודה ואינו מתפלל לעולם מנחה אלא עד פלג יכול להתפלל משם ואילך תפלת ערבית, ורב האי כ' עמא דבר כרבנן מתפללין מ' עד ערב ומתפללין ערבית בצ"הכ. ומעוט עם מתפלל מ' גדולה לרשות ואח"כ מ' קטנה לחובה. ואנן לא נהיגי. לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה (שבת ט' ע"ב) עד שיתפלל, ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדון, ואם התחילו אין מפסיקין, ומפסיקין אפי' מד"ת לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מי שתורתו אומנתו, אבל אנו מפסיקין מד"ת אף לתפלה. וההוא מפסיקין ואין מפסיקין בהתחיל באסור שהי' סמוך לזמן המצוה ואפ"ה אינו מפסיק לתפלה, מיהו אי ליכא שהות אח"כ להתפלל צריך להפסיק אפי' התחיל בהיתר. והאי סמוך למנחה אסיקנא דמנחה גדולה הוא. ויש מי שאומר כיון דרי"בל דאמר אסור לטעום קודם המנחה אדחי, מתני' במנחה קטנה. והגאון ר' יצחק כ' אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור דלמא ממשכה לי' סעודתי' והתחלת תספורת אסור אפי' תספורת דידן שאינו [כתספורת בן אלעשה ראשו ש"ז בצד עיקר ש"ז] גזרה שמא ישבר הזוג ולמרחץ אסור אפי' [להזיע שמא יתעלף, ולא לבורסקי אפילו לעיוני בעלמא שמא ימצא הפסד בזביניה ויטרד, ולא לדין אפילו לגמר דין דשמא חזי טעמא דסתר דיכא] ואם התחיל אינו מפסיק. והתחלת תספורת משיניח מעפורת של ספרים על ברכיו, התחלת מרחץ משיעביר מעפרתו ממנו, התחלת בורסקי משיקשר בתי זרועות לאומנותו, התחלת אכילה משיטול ידיו, ובמקום שאין אוכלין בלא התרת חגורה משיתיר חגורה.
<h2>דף כז:</h2>
אריא"ר אל יתפלל אדם כנגד רבו או אחורי רבו והעושה כן, וכן הנותן שלו' לרבו, כלומר ככל אדם ואינו אומר שלו' עליך רבי, והחולק על ישיבתו של רבו כלומר שעושה לו ישיבה לעצמו בלא רשות רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם ששכינה תסתלק מישראל, ותלמיד חבר שרי להתפלל בצד רבו. והוא דלא יתפלל כנגד רבו במקום שרואה דמחזי כחוצפא, אלא יתחבא ממנו. ודוקא ביחיד אבל בצבור בב"הכנס שהכל עומדין ומתפללין א"צ לדקדק בזה, כיון דמצוה להתפלל עם הצבור כבוד שמים עדיף דאפי' בהוראה לפניו דחייב מיתה, לפרושי מאסורא שרי. וכנגד רבו שאמרו היינו שרוב חכמתו ממנו אם מקרא מקרא, אם משנה משנה, אם גמרא גמרא ולא כההוא שאמרו הלומד מחברו פרק אחד וכו' חייב לנהוג בו כבוד שדוד לא למד וכו'.
ואע"פי דקיי"לן ת' ערבית רשות היכא דצלי לה חובה שוי' להו ואי טעי בה חוזר כדאי' (ל'.) טעה ולא הזכיר ר"ח ערבית א"מ אותו, שאין מקדשין החודש בלילה, ש"מ טעה בשוי"ט בערבית מחזירין, ואמרינן נמי (כ"ו.) טעה ולא התפלל ע' מתפלל שחרית שתים, וליכא מאן דפליג, אפי' למ"ד רשות מצוה איכא, והאידנא שויא כחובה. ומאן דבעי ליפל על פניו ערבית שפיר דמי, והאי דליתא במנהגא משום דתפלת ערבית גופא רשות לא אטריחו רבנן למנפל על אפיהון וכ"כ מר שר שלום גאון מותר ליפל על פניו אחר תפלת ע' אפי' בצבור וכך מנהג בי רבנן דבבל חוץ מע"ש.
<h2>דף כח.</h2>
היו לפניו ב' תפלות א' של מנחה וא' של מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל מוסף תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם ובמנחה גדולה איירי ואע"ג שזמן טובא למנחה, עקר זמנה מתחיל משש ומחצה.
<h2>דף כח:</h2>
ר' נחוניא ב"הק הי' מתפלל תפלה קצרה בכנסתו לב"המד יה"ר מלפניך ה' שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא לא על מותר אסור וכו' ולא יכשלו חברי בהלכה ואשמח בהם, וביציאתו אומר מודה אני לפניך ה' ששמת חלקי מיושבי ב"המד ולא מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני לד"ת והם לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם אינם מ"ש, אני רץ לחיי ע"הב והם רצים לבאר שחת שנ' ואתה א' תורידם לב"ש אנשי דמים ומרמה ואני אבטח בך.
ר"ג אומר בכל יום מתפלל י"ח, ר' יהושע אומר מעין י"ח והיינו הביננו ה"א לדעת דרכיך ומול לבבנו ליראתך לסלוח לנו ולהיות גאולים רחקנו ממכאוב דשננו בנאות ארצך והנפוצים תקבץ מארבע כנפות והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך והיכלך ובצמיחת קרן לדוד ועריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה ה' עונה בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל ברוך שומע תפלה. לעולם... ומוקי רבואתא אם יכול לכוון באבות.
<h2>דף כט:</h2>
המהלך במקום גדודי חיות וליסטים מתפלל ת' קצרה: צרכי עמך יש' מרובין ודעתן קצרה יר"מ ה"א שתתן לכל א' כדי פרנסתו לכל גויה די מחסרה והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה. אמר אליהו לרב יהודה לא תרתח ולא תחטי, לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא, וזהו תפלת הדרך, יה"ר וכו' שתוליכנו לשלו' וכו' בש"ת. ואומרה בל"ר דאמר אביי לעולם לישתתף אינש בהדי צבורא ואף שהוא הולך לבדו כמה אחריני הולכין בדרכי' אחרים. ואומרה לאחר שהחזיק בדרך עד פרסה, איכא מפרש... עד דמטי פרסה ואיכא דמפרש אי אזיל פחות מפרסה רחוק מעירו לא יתפלל. ות' הדרך מתפלל מעומד אע"ג דרב ששת אמר מהלך, כר"ח דאמר מעומד קיי"לן, דר"ש חש לי' ואמר לשמעי' אוקמן לדידי מהיות טוב אל תקרי רע.
<h2>דף ל.</h2>
הביננו בעי תלת קמייתא ותלת בתרייתא וכי מטי לישוב א"צ להתפלל, תפלה קצרה לא בעי תלת קמייתא ובתרייתא וכי מטו לישוב צריך לאצלויי, הביננו מתפלל מעומד, תפלה קצרה אפי' מהלך, ולא מצלי הביננו אלא בשעת הדחק המהלך במדבר וכיוצא בו. הי' רוכב על חמור והגיע ז"ת ירד אם אינו יכול לירד שאין מי שיאחז חמורו, יחזור פניו לצד ירושלים, אם אינו יכול יכון לבו כנגד בית קדש קדשים, הי' יושב בספינה יכוון לבו כנגד בית ק"ק. ת"ר סומא ומי שאינו יכול לכוון הרוחות יכוון כנגד אביו שבשמים שנ' והתפללו אל ה'. עומד בח"ל יכון כנגד א"י שנ' והתפללו דרך ארצם, עומד בא"י יכון כנגד ירושלים שנ' והתפללו אל העיר הזאת, עומד בירושלים יכון כנגד ב"המק שנ' והתפללו אל הבית הזה, עומד בב"המק יכוון כנגד בית ק"ק שנ' והתפללו אל המקום הזה, עומד בבית ק"ק יכון כנגד בית הכפרת, עומד אחורי הכפרת יראה עצמו כאלו עומד לפני הכפרת נמצא עומד בצפון לא"י הופך פניו לדרום, בדרום הופך פניו לצפון, במערב הופך פניו למזרח, במזרח הופך פניו למערב, נמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום, ואמר ר' אבין מאי קרא, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, תל שהכל פונין בו, ועקר הגרסא שכל פיות פונין אליו ותל לשון חורבה כענין והי' תל עולם ואמרו נמי תלפיות יפה הי' ונעשה תל.
מי שהוא חולה וא"י לעמוד בתפלה, יעמוד במקום הכריעות ולג' פסיעות ואם א"א לו ישב ויתפלל ויתן שלו' לשמאלו, ולימינו, מי שמוסיף על ג' פסיעות יהיר הוא.
<h2>דף לב:</h2>
כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם.
<h2>דף לג.</h2>
והא דאמר לא הזכיר הבדלה בתפלה אינו חוזר מפני שיוכל לאמרה על הכוס, לא תימא יכול, אלא אימא מפני שאמרה על הכוס דאף שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס ומכ"ש אם הבדיל על הכוס תחלה שצריך להבדיל גם בתפלה דעקר תקנתא הי' בתפלה והדר תקנ' גם על הכוס ואם טעה בזו ובזו חוזר לראש.
<h2>דף לד:</h2>
אמר ר"כ חציף עלי מאן דמצלי בבקתא פי' ברחוב העיר, מפני שעוברי' ושבי' מפסיקין אותו, ועוד שמראה תפלתו לרבים, וה"מ יחיד אבל צבור דמכנשי ומצלי לית לן בה.
<h2>דף מז.</h2>
המאריך באמן מוסיפין לו ימיו ושנותיו ולא יענה אמן חטופה, פרש הגאון שחוטף ואינו מאריך בין אלף למ"ם ובין מ"ם לנו"ן ולא אמן קטופה, שקוטף ואין מוציא האלף או הנו"ן. ורב כהן צדק פרש חטופה שחוטף ואומר אמן קודם גמר הברכה, קטופה שפוסק אמן לשנים.
<h2>דף נד:</h2>
וג' דברים מאריכין ימיו של אדם המאריך בתפלתו והמאריך בשולחנו והמאריך בב"הכס. והא דאמר ר"יו המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנ' תוחלת ממושכה מחלת לב ור' יצחק אמר ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם, קיר נטוי ומוסר דין על חברו לשמים ועיון תפלה, לא קשי' הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה אלא מתפלל ומאריך בכונה לשמים. ג' דברים מקצרין שנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות. ד' דברים (ר"ה ט"ז) מבטלין רוע הגזרה צדקה דכ' וצדקה תציל ממות, צעקה דכ' ויצעק אל ה' וממצוקותיהם יושיעם, שנוי השם דכ' לא תקרא שרי כי שרה שמה וכ' בתרי' וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, שנוי מעשה דכ' וירא א' את מעשיהם וינחם ה"א על הרעה, וי"א אף שנוי מקום דכ' לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול, ואידך זכותי' דארץ ישראל אהני' ליה. כל המאמץ כוחו בתפלתו (סנהדרין מ"ד) למטה אין לו צרים מלמעלה, ולעולם יבקש שיהא הכל מאמצים כוחו למטה.
<h2>דף סג.</h2>
כל שרוח עצמו נוחה הימנו בשלו סימן יפה לו. אם כונת לבך בתפלה תהא מבושר שנשמעה תפלתך כל המשתתף שם שמים בצערו פי' שמברך על הרעה דיין האמת, כופלין לו פרנסתו שנ' והי' שדי בצריך וכסף תועפות לך. כל המרפה עצמו מד"ת ואפי' ממצוה קלה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנ' התרפית ביום צרה צר כחכה. המתפלל וחוזר ומתפלל מבושר שנשמע תפלתו.
